רש"י על סוטה מ״ו

1 והכהנים אומרים - כדכתיב לעיל ונגשו הכהנים בני לוי ולא פירש על מי הם נגשים:

2 ולא היו צריכים לומר ונכפר להם הדם - כלומר ונכפר דכתיב בקרא לאו אוענו ואמרו קאי שיהא אף זה בכלל אמירה אלא מילתא באנפי נפשה היא שרוח הקודש בישר את ישראל ע"י משה רבינו לכשיעשו כן ונכפר להם הדם:

3 גמ' עגלה - בת שנתה היא ואם עברה שנתה פסולה דכל מקום שנאמר בתורה עגל סתם בן שנה הוא דיליף מועגל וכבש בן שנה:

4 פרה אדומה - אין שיעור לשנותיה:

5 מום פוסל בה - דכתיב בפרה אדומה אין בה מום במדבר יט:

6 בה - מיעוט:

7 אלא מעתה - דכל היכא דכתב בה מיעוטא הוא ולא גמרינן מיניה בקל וחומר:

8 לא יהו שאר עבודות פוסלות - בפרה דהא עול בלבד כתיב בה אלא דגמר לה בק"ו מעגלה דכתיב דברים כא אשר לא עובד בה כל עבודות במשמע ואי בה מיעוטא לא נגמר מיניה:

9 אלמה אמר רב יהודה הניח - על פרה עודה של שקין אגודה של שקין פסולה ואע"ג דלאו עול הוא ובעלייה לחודיה מיפסלא כדכתיב בפרה במלאכת עול האמורה בה אשר לא עלה בעלייה לחודה ואפילו שלא משכה:

10 ובעגלה עד שתמשך - שתטלטל המשא מעט דבעגלה כתיב אשר לא משכה ולקמן פריך כיון דשאר עבודות בפרה לא כתיבי ומעגלה ילפינן אמאי מיפסל בעלייה לחודה דשאר משאוי שאינו עול ממש מ"מ שמע מינה דגמר פרה מעגלה בק"ו בשאר עבודות ואע"ג דכתיב בה מיעוטא:

11 שאני פרה דילפינן עול עול - וכיון דגזירה שוה מופנה היא הוה ליה כמאן דכתיב בגופה ומיעוטא דבה דריש ליה לדרשא אחרינא כדלקמן:

12 עגלה נמי תיתי עול עול מפרה - למום:

13 למעוטי קדשים דלא פסלה בהו עבודה - מהקרבה אבל פרה לא ממעטא דאתיא מג"ש:

14 מי ליכא דפסלי בהו שנים - והרי פסח וחטאת דכתיב בהו בני שנתן וכי איצטריך בה למעטינהו מפסול עבודה להכי איצטריך דאי לא מעטינהו הוו גמרי בקל וחומר מעגלה:

15 שנעבדה בהן עבודה גרסי':

16 עבודת איסור - כגון בשבת או כלאים בשור וחמור:

17 עבודת איסור נמי מהאי קרא נפקא - דכיון דתרי קראי כתיבי על כרחיך חד מינייהו לעבודת איסור:

18 עול - גבי פרה תניא:

19 שאר עבודות פוסלות בה - דכתיב אשר לא עובד בה:

20 ואם נפשך לומר - ואם יש לך להשיב על ק"ו זה צא ולמד בג"ש נאמר כאן עול כו':

21 נאמר כאן כו' - והאי עול יתירא הוא דהא בכלל שאר עבודות הוא:

22 מאי אם נפשך לומר - מאי הוה לך למיפרך דשבקה תנא לאורחיה ויליף בגזירה שוה:

23 וממקום שבאת - לאו תנא קתני לה אלא תיובתיה קא מפרש ואזיל גמרא דקא מותיב לרב יהודה דאמר לעיל שאר משאות פוסל בפרה בעלייה בעלמא והא כיון דשאר משאוי בפרה לא כתיב ומעגלה יליף לה בגזירה שוה וממקום שבאת משם יש לך ללמד נמי דמה עגלה עד שתמשוך אף פרה בשאר משאות דילפינן מעגלה עד שתמשוך:

24 ת"ל אשר לא עלה עליה עול מ"מ - דריש ליה בלא עול מדלא כתיב אשר לא עלה עול עליה ותו הדר כתיב עול לדרשא כדדרשינא ואזיל:

25 א"כ כו' שלא בשעת עבודה - ואפילו הניחו עליה להקל משא מידו ולא למשוך:

26 אלא בשעת עבודה - כלומר שעבודה זו לצורך היא אבל אקראי בעלמא שהניח שק עליה ולא להוליכו אלא אקרי ואותיב לא פסלה:

27 משיכת עול - לפסול בעגלה:

28 שאינו עושה פירות - עגלה בת שנתה לא ילדה:

29 במקום שאין עושה פירות - נחל איתן קשה:

30 שלא הניחוהו - שהרגוהו:

31 איתן מושבך ושים בסלע קנך - אלמא איתן הוא סלע:

32 מוסדי ארץ - הם הרים וכל הר של אבנים הוא:

33 שהוא ישן - ולא שהובא קרקעיתו מחדש מקרקע אחריתי:

34 גוי מעולם הוא - היינו ישן:

35 מחטאת עוף - דכתיב בה ממול ערפו ויקרא ה:

36 כולי עלמא לא פליגי - דהא כתיב ולא יזרע משמע להבא מדלא כתיב ואשר לא יזרע דלהוי משמע לשעבר:

37 מי כתיב ולא יעבד - אי הוה כתיב אל נחל איתן ולא יעבד בו הוה משמע להבא אבל השתא דכתיב לא יעבד משמע לשעבר דאשר לאו לשון צואה הוא:

38 אשר לשעבר משמע - אע"ג דלא יעבד להבא משמע הני מילי בלאו אשר אבל השתא דכתיב אשר על כרחיך מוכח עלה דלשעבר הוא:

39 רבויא הוא - לא בא אלא לרבות כל עבודות כדלקמן דלא תדרשיה בכלל ופרט:

40 כופין ללויה - כופין את מי שאינו רוצה ללוות את חבירו לדרך שילוהו:

41 ויקרא שמה לוז - סיפיה דקרא היא שמה עד היום הזה ומיניה יליף דלא נתבלבלה ולא חרבה כדאמרינן כל מקום שנאמר עד היום הזה לעולם ולעולמי עולמים הוא:

42 ולזרעו - כדאמרינן שאין מלאך המות שולט בהם:

43 שלא דבר בפיו - דלא כתיב אלא ויראם באצבעו או בעקמימות שפתים כדלקמן:

44 שליוהו פרעה - כדכתיב ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו:

45 אינו ניזוק - אותו היוצא לדרך:

46 עד עיבורה של עיר - שהוא יוצא ממנה והוא בבית החיצון שבתוך שבעים אמה ושירים לבתי העיר:

47 בי ציניתא דבבל - מקום הוא ובו דקלים הרבה כמו ציני הר הברזל סוכה דף כט::

48 לא נתיישב - והיינו לא ישב אדם שם לא גזר אדם הראשון יישוב שם והיינו דאמרי אינשי איתנהו משני אדם הראשון שגזר עליו אדם הראשון יישוב דקלים ולא יישוב אחר:

49 שהקרחת עלינו את המקום - שכשהיו המים הרעים היתה פרנסתינו להביא מים ולמכור:

50 מקטני אמנה - שהיו דואגים שפסקה פרנסתם בשביל שנתרפאו המים:

51 ודלמא - קטנים ממש הוו ועל שם מקומם נקראו נערים שהיו מן נעורן:

52 הכא מפרש מקומן - יריחו: